אי אפשר לקחת בעלות על צבע, נכון? הרי צבע הוא חלק ממה שאנחנו רואים במציאות, כמו שאי אפשר לקחת בעלות על ענן או על השקיעה. אז מסתבר שזו טעות, וההיסטוריה של עולם הצבע רצופה במלחמות בעלות, פשעים ועברות קלות. הנה תקציר הפרקים הקודמים:
שחור הוא הצבע הכהה ביותר… ככל שפיגמנט סופג יותר אור ולא משקף אותו בחזרה לעין, כך "ייראה יותר שחור". (מתוך ויקיפדיה).
בשנת 2014 חברה בשם Surry Nanosystems גילתה במקרה חומר כל כך שחור, שהוא נראה כמו חור ביקום. זהו ה-Vantablack – חומר שחור שבולע 99.965% מהאור, וגורם לכל חפץ הצבוע בו להיראות כדו מימדי.
כהשוואה, צבע שחור "רגיל" סופג רק כ-90% מהאור.
במקור החומר פותח לתעשיות טכנולוגיות (טלסקופים, מצלמות), אבל כשעולם האמנות שמע עליו החברה הוצפה במאות פניות לקנות את השחור-שחור הזה. החברה לא היתה מסוגלת למכור אותו כמוצר מדף לאמנים, מכיוון שהיצור והיישום של החומר כל כך מסובכים ויקרים. במקום, הם החליטו לחתום על חוזה בלעדיות עם אמן אחד מפורסם – אניש קאפור. (את אניש קאפור אתם מכירים אולי מהפסל "היפוך העולם" שמוצב במוזיאון ישראל בירושלים).
ההחלטה הזו עוררה את זעמו של עולם האמנות על אניש קאפור – כי למה שלאמן אחד תהיה בלעדיות על צבע? – וגררה מלחמת עולם קטנה. אמן בשם סטוארט סמפל ייצר צבע שקרא לו הורוד הכי ורוד (The pinkest pink), הוא הוציא אותו למכירה באינטרנט לכל אדם – מלבד אניש קאפור. הצבע נמכר באלפים, ולמרות שכל קונה התבקש להצהיר שהוא לא אניש קאפור כדי להשלים את הרכישה, הצבע הגיע לידיו של האמן והוא פירסם תמונה עם אצבע משולשת צבועה בורוד הכי ורוד.
אגב, אניש קאפור הוא לא האמן היחיד שלקח לו בלעדיות על צבע. האמן הצרפתי איב קליין ערבב צבע כחול בשם IKB ׂ- International Klein Blue ורשם עליו פטנט.
המלחמה לא נגמרה כאן, אבל היא עודדה יצרנים אחרים ליצור שחור משחור, סטוארט סמפל עצמו פיתוח את ה-Black 3.0, צבע שחור שניתן לקנות בשפופרת וכל אחד יכול להשתמש בו.
המעניין הוא, שאניש קאפור וגם סטוארט סמפל כמעט לא השתמשו בסוף בשחור הכי שחור, כי הוא פשוט שחור מדי ומשתלט על יצירת האמנות לגמרי.
מה שכן, אניש קאפור פרסם תמונה שמראה את פסלו המפורסם "שער הענן" צבוע ב-Vantablack כמתיחת 1 באפריל, תודו שלבחור יש חוש הומור :0)
ובצד השני של הסקאלה, גם על הלבן הכי לבן התרחשה מלחמה. Titanium dioxide התגלה אף הוא במקרה, והוא אחד החומרים הכי בהירים ומחזירי אור שיש. למעשה הפיגמנט הלבן הזה משמש בכל דבר לבן שיש לכם בבית – כלים סניטריים, כלי מטבח, דפים, פלסטיקים, קצף גילוח, קרם הגנה, וגלולות. בנוסף, ב2/3 מהפיגמנטים של שאר הצבעים (צהוב, אדום וכו') יש גם טיטניום דיוקסייד.
רוב הטיטניום הופק מתחילת המאה הקודמת בארה"ב. יש מי שמאמינים שבתקופת המלחמה הקרה, כל התמונות של ברה"מ לשעבר נראו עכורות לעומת התמונות הבהירות ומלאות הצבע של ארה"ב, בגלל שלא היה בברה"מ הרבה לבן טיטניום.
חברת DuPont האמריקאית פיתחה את השיטה המובילה להפקת טיטניום דיוקסייד, והגנה על שיטות היצור שלה בקנאות. למרות זאת, נוכל בשם וולטר לו, יחד עם עובדים ממורמרים שעזבו את החברה, השתמשו במידע שגנבו כדי לזכות בחוזים בשווי 30 מליון דולר מול ממשלת סין. וולטר לו הורשע ויושב עדיין בכלא, אבל הכסף מעולם לא נמצא.
אז בפעם הבאה שאתם רוצים להשתמש בצבע, אולי כדאי לבדוק קודם למי הוא שייך…
ולסיום כמה מילים על עיצוב בשחור ולבן. השילוב של שני הצבעים המנוגדים האלה יוצר חלל דרמטי ואלגנטי. חשוב לזכור:
- השחור הוא צבע שבולע אור, ולכן מטשטש את התל מימדיות של חפצים. לכן, אם רוצים להדגיש את הצורה של חפץ, עדיף לא לצבוע אותו בשחור.
- מצד שני, השחור הוא צבע שמושך את העין, כמה פריטים בשחור יקפיצו כל חדר.
- כמו בכל דבר – הכל עניין של מינון. אני ממליצה על 10% שחור בחדר, 30% גוונים בינוניים ו-60% גוונים בהירים.
- אם רוצים ליצור דרמה בחדר – תעלו את המינון של הכהים. רק קחו בחשבון, שצבעים כהים יוצרים תחושה של חלל קטן יותר.
קרדיט – נחשפתי לסיפורי השחור והלבן בפודקאסט המעולה 99% invisible, ממליצה בחום להאזין לו.
