היה היה פעם לול, שגדלו בו שני בנים חמודים. אח"כ הלול עבר לבית חדש וישנה בו ילדה מתוקה (שהבנים השתדלו מאוד לא להעיר).
עברו כמה שנים, הילדה גדלה ועברה ל"מיטה של גדולים", והלול נשכח לו עצוב בצד, מאחסן בתוכו כריות ודובים, צעצועים שפוזרו בחדר, ושאר בלגן.
ואז, יום אחד, אמא החליטה שהלול יהפוך לשולחן יצירה. היא לקחה מברג ופירקה את הסורג הקדמי של הלול, ואז פירקה גם את הקרש והרימה אותו לגובה המירבי.
מפה חד פעמית הודבקה על המשטח. פס של לוחות שעם שנקנה באיקאה לפני מליון שנה הודבק מאחור כדי שיוכלו להתלות עליו היצירות החדשות. חומרי היצירה נאספו ומוקמו על השולחן. שני כסאות קטנים שהיו בבית הצטרפו. הלול הפך לשולחן יצירה לתפארת.
הילדה ציירה מאושרת ציורים בצבעי גואש, ואח"כ גזרה אותם למשולשים שהפכו לשרשרת דגלונים מקסימה.
ומאז ועד היום הילדה המתוקה יושבת ומציירת ציורים על הלול, סליחה, על השולחן החדש. והלול שהפך לשולחן יצירה שמח ומאושר :0)
מה יהיה אחרי שהילדה המתוקה תגדל ותפסיק לצייר על הלול הישן? אל דאגה, אמא כבר תחשוב על משהו.
– תם ולא נשלם –
