אנחנו בבית כבר שבועות. בהתחלה הייתי בהלם, לא התחשק לי לעשות כלום, השתבללתי בבית ונסיתי להתרגל למצב. ואז התחלתי לקבל הודעות מלקוחות שכתבו לי כמה כיף להם בבית שלהם והבנתי שאם יש זמן שמגיע לנו להיות בבית נעים וכיפי, עכשיו זה הזמן. וגם אם לא מתאפשר לכם עכשיו להשקיע בשיפוץ
ש לנו מסורת נחמדה בביה"ס של הילדים שלי. כל שנה ביום המורה, כל מורה שמגיעה לביה"ס מקבלת מתנה קטנה. זה יכול להיות פרח, או שוקולד, משהו קטן של תשומת לב. אחר כך ההורים מארגנים ארוחת בוקר שווה ומפנקת למורים. השנה התבקשתי להכין את המתנה הקטנה. ההנחיות היו פשוטות, להכין משהו
שני כסאות לקחנו מסבתא של בעלי – סבתא יהודית המופלאה ז"ל. כסאות פשוטים, משנות ה-50. לא כליל היופי, אבל שירתו אותנו במעברינו בין דירות שכורות. כסא אחד נשבר בארוחה משפחתית לא מזמן (סליחה גיא!) והושלך אחר כבוד לפח. השני נקרע והתחיל להתנדנד. אמרו לי לזרוק אותו, התכוונתי לזרוק אותו, אבל
היה היה פעם לול, שגדלו בו שני בנים חמודים. אח"כ הלול עבר לבית חדש וישנה בו ילדה מתוקה (שהבנים השתדלו מאוד לא להעיר). עברו כמה שנים, הילדה גדלה ועברה ל"מיטה של גדולים", והלול נשכח לו עצוב בצד, מאחסן בתוכו כריות ודובים, צעצועים שפוזרו בחדר, ושאר בלגן.
בין העבודה, הילדים, הכביסות וההסעות בקושי יוצא לי לבלות זמן איכות עם האחיות המוצלחות והאהובות שלי. שירה היא מורה לריקוד ולגרפיקה ואמא לשני ילדים מתוקים וטליה היא צלמת מוכשרת שגרה בחיפה. החלטנו שפשוט צריך לקבוע עובדות בשטח וכנגד כל הסיכויים, תאמנו יום כיף. התחלנו בארוחת בוקר מפנקת בדירה המתוקה
כריות מעוצבות זה עסק ממש לא זול (רק אתמול ראיתי כרית מדהימה בדנדו בדים ב-260 ש"ח. אאוץ'). ואין מה לאמר שזה כיף להחליף את הכריות של הספה מדי פעם ולחדש את מראה הסלון. אז היום הצעה לפרויקט DIY קטן, פשוט וזול של כרית מעוצבת לפי הטרנד הגאומטרי שפלש לחיינו בשמחה.
והיום על חדר שרותים שהיה אפור ועצוב עד שהחלטתי להכניס לו קצת צבע. לא שיפצתי, רק איבזרתי. בד"כ אני לא בקטע של עשה-זאת-בעצמך (לצערי), אבל הפעם נחה עלי הרוח והחלטתי לקנות מדף ולצבוע אותו בפסים עליזים (מי שיגלה מאיפה הגיעה ההשראה לצבעוניות יקבל שתי נקודות). עוד כמה טאצ'ים קטנים של